"בובר פינת ר' נחמן" –לפרשת בשלח
דרך המדבר
מכינאי מכינת רבין וחנתון שבוע טוב
פרשת
השבוע מתארת את יציאת בני ישראל מארץ מצרים. ישנן שתי דרכים לארץ ישראל: דרך המדבר
הארוכה ודרך שפת הים- הדרך הצרה יותר. הדרך הקצרה היא היפה יותר. הספַר שבין חום
החול לכחול הים, לחש הגלים, השקיעות בגוונים השונים, האופק הנמתח עד הקצה. אין
תמונה יפה מזו, ואין דרך יפה שכזו. זה מקום המגורים של העם היושב בארץ, השער
לפרנסת הים, זה המקום הרגיש. וישנה דרך המדבר, המקום השומם בלי האנשים, בלי
הצמחים, עם מעט חיות, עם הנוף החד-גוני בצבעי חום. ומסתבר כי דווקא דרך זו היא
הדרך הנכונה.דווקא הדרך הארוכה היא הדרך הנכונה. לעומת זאת הדרך הקצרה, דרך
הים, היא המסוכנת. שלא עפ"י ההגיון
בני ישראל לא הולכים בדרך הקצרה " דֶּרֶךְ אֶרֶץ
פְּלִשְׁתִּים" כיוון
שהעם לא חזק מספיק " פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם
מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה".
החסידות
כדרכה פעמים רבות, רואה את פרשת השבוע כראי לנפש האדם. היציאה מארץ מצרים היא
היציאה מהמיצרים, מהמקום הלחוץ התקוע שבו אני עֶבֶד (לאחרים, לחברה, להרגלים שלי,
לעבודה, לשגרה וכולי וכדומה). אומר הבעל-שם-טוב "כי מן הדרך הזה שהיא אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שהם הקליפות - גם כן
ניזונין החיצונים, ועל כן וְלֹא נָחָם דרך ההוא - כִּי קָרוֹב הוּא". הדרך
הקרובה, היפה, היא הדרך המוכרת. זה יתרונה אבל זה גם חסרונה. לעיתים כדי לצאת
לחירות אמיתית, צריך למצוא דרך חדשה, דרך שנדמה שאחרים לא הלכו בה, או לפחות אני
עלול ללכת בה לאיבוד. וזה הסיכוי שבה. פעמים ששינוי אמיתי דורש ניתוק מהעולם
הקודם, כדי שלא אוכל לשוב למיצרים שלי, שאני כה רגיל אליהם.
שתהיה
לכולנו ברכת הדרך
שבת
שלום
חיים
,.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה