בובר פינת ר' נחמן" –לפרשת משפטים
להיות עבד
שבת שלום מכינאים יקרים
השבוע לא נפגשנו, אני מקווה שהסדנאות עוברות עליכם בטוב, ושאתם גדלים ומתפתחים.
אני רוצה לכתוב משהו לא פופולארי –בשבח העבדות. משהו שיושב על מערבולת אמוציונאלית.
פרשת השבוע – פרשת משפטים, שעמוסה בדינים, פותחת בדיני עבד. בדרך כלל הייתי כותב על הרוע שבעבדות, על העוול שהיא יוצרת, על הניכור והפילוג בחברה, על רמיסת כבוד האדם ועוד ועוד. ועד כמה היהדות מסנה ליצור לעבד תנאים נאותים וכו' ואכן כבר נכתב רבות בדבר.
אבל אני רואה לנכון להראות צד קצת אחר של העבדות, צד שמבחין מה העולם המודרני הפסיד כאשר תודעת העבד פסה מהעולם.
העולם המודרני ביקש להשתחרר מהתלות שלו בטבע - להיות אדון לעצמו-לא עבד. הוא ייצר מכונות שמסוגלות לעשות דברים טוב יותר ומהר יותר ממנו עצמו, ובכך בעצם הקים גולם שקם על יוצרו. האדם המודרני שחרת על דגלו חופש ייצר שני סוגים של עבדים, את עבדי כלוב הזהב של ההיטק-כתוצאה מהטכנולוגיה, ואת עבדי סדנאות היזע באסיה -כתוצאה מהגלובליזציה (ומי שלא קרא חלקים מהספר NO LOGO שילך לקרוא).
ונדמה שרוב העולם, תקוע בעבדות מזן כלשהוא. עבדים למירוץ של הזמן. עבדים להספיק. עבדים להמצאות ולשכלולים. עבדים למותגים. עבדים לפייסבק וללוצאפ. העבדות סביבנו ובתוכנו, בלי ששמנו לב. מכורים לעולם המודרני על כל השכלולים וההמצאות והנוחות שהוא מספק, חיים כמעט בלי תחום בחירה לאדם - עבדים.
ואני רוצה לדבר בשבח העבדות
מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו, חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים וחיה.
אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך?
אמר לה, לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך. (בבלי ברכות לד ע"ב)
כוחו של ר' חנינא בן דוסא, מגיע דווקא בשל היותו בעמדת עבד. במה שונה העבד? אין לו אגו, אינטרס ונגיעות אישיות כאשר הוא מבקש משהו. הוא יכול להיכנס ולצאת מהמלך מתי שרוצה, ולכן ממילא גם בקשותיו נשמעות ומתקבלות.
האדם המודרני עסוק בעצמו, בפיתוח העצמי ועוד ועוד, ויש לכך מחירים לא פשוטים, מיסמוס ערך המשפחה, ערך הסולדריות והציונות כדוגמאות. כאשר אני במרכז האחרים ממילא נדחים לצדדים. אני עבד לאגו שלי.
אך העבד חופשי מעצמו . העבד יודע שרק אם ורק לאחר שיעשה את הדברים כראוי, הוא יכול לנוח.
משפחה שלמה נהרגה בגלל פחית. בית שלם, ילדים קטנים תמימים מתו מוות אכזרי במיטתם. הראש הקטן הוא התנועה הנפשית של הבטוח בעצמו "יהיה בסדר", חשב לעצמו המדביר. זהו האסון של העולם המודרני הדואג לעצמו.
התנועה של העבד היא התנועה הדואגת לאחר, היא תנועה שמוכנה לעבוד קשה כדי שלאחר יהיה טוב יותר. העבד המשודרג עליו אני מדבר הוא ה"פראייר", זה שנכנס מתחת לאלונקה, זה שמתנדב, זה שנותן לחבר חלק מהאוכל כדי לשמח אותו, לוח טרמפיסטים,מזמין אורחים שלא לדבר על, מתגייס, משלם מיסים)
שנהיה קצת יותר עבדים. ושנדאג שלא יקרו אסונות.
שבת שלום
חיים
לתובנות הערות והארות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה