"בובר פינת רבי נחמן" - סיפורים ותובנות חסידיות על החיים הישראלים.
אבל אני תמיד נשאר אני
לפרשת תולדות
אבל אני תמיד נשאר אני
לפרשת תולדות
מכינאי מכינת רבין ומכינת חנתון שלום
בלימוד השבוע ראינו את אחד העקרונות המרכזיים בחסידות, האומר שכל מה שכתוב בתורה צריך להיות רלוונטי להיום, לחיים שלנו. שהתורה מדברת על דמויות שהם "אכיטיפים" או ייצוגיים פנימיים שנמצאים בנפש האדם. ממילא לימוד התורה הופך להיות קריאה פסיכולוגסטית של התורה. נדגים זאת שוב מתוך פרשת השבוע.
כולנו מרגישים את המבט התקוע. לעשות או לא לעשות. אני יודע מה אני רוצה, ואני יודע מה טוב לי, ושני הקולות הללו מתגעשים בקרבי ומבקשים שאחליט. יש בי קול שמושך אותי למעלה, אל הטוב, אל עשיית טוב, לחיבור לערכים, ל"אבנים הגדולות" של חיי ושל מעגלי השייכות שלי. אבל יש לי גם קול שקורא לי למטה. הוא מגיע בעיקר בזמני עכב"ר (עייף כועס בודד רעב),ואז מגיעות ההתנהגויות שאני שונא לעשות. (השלם את החסר "כשאני במצב עכב"ר אני...."). לשני הקולות הללו קורא רש"ז מלאדי בספר התניא "נפש אלוקית" ו"נפש בהמית". אם נודה על האמת השמות די מובנים, קול פנימי אחד קורא לי להתבהם, להבוסס, לנצנץ, לשקוע, להימשך למטה. הקול השני הוא קולו של המוסר, החינוך, הערכים שגדלתי עליהם, הרוח של החיים (בשפה הדתית=אלוקות). שני הקולות הפנימיים הללו מיוצגים על-פי החסידות אצל רבקה בשעת הריונה
וַתַּהַר רִבְקָה .., וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? .. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ: (כה, כא-כג(
רבקה, כמו כל אחד מאיתנו, נושאת את שני הקולות, והפיצול הזה כמעט ומעביר אותה על דעתה. ואז מתגלה לה המציאות, יש בך שני קולות. קבלי זאת.
בשונה מהרמב"ם, גדול הוגי הדעות היהודי, שהלך בגישת אריסטו, שטען ש"נפש האדם אחת היא", טוענת החסידות ש לכל איש... אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות... שהן שתי נפשות: נפש אחת מצד הקליפה... ונפש השנית...היא חלק אלוה ממעל ממש.
מהו המענה שמקבלת רבקה?
המודעות.
אנחנו שואפים להרמוניה, להיות תמיד טובים, לא ליפול, תמיד לתרום, תמיד להיות חלק מהקבוצה, תמיד לחשוב גדול, תמיד להוביל ולהנהיג, וכשזה לא מתרחש מתערערת בנו האמונה בטוב שיש בנו. פעם אחת פצפונת של "קטנות" כזו, גורמת לנו לשכוח את כל הטוב שעשינו.
זה הלימוד מרבקה. הידיעה שיש בה שני כוחות, מרגיעה את רבקה ויכולה להרגיע כל אחד (וכמובן שזה בלי קשר לנסיון לצמצם את הפער בין שני הקולות). יש בי שני קולות; קולו של יעקב וקולו של עשיו, קול הנפש האלוקית וקול הנפש הבהמית, קולו של האיד וקולו של הסופר אגו. שניהם משמעים את קולם, ועלי להקשיב לשניהם ולתת לשניהם מקום.
הקבלה העצמית, היכולת להכיל את שני הצדדים שקיימים בתוך כל אחד, היא אחד הלימודים החשובים שניתן ללמוד היום מהתורה עתיקה. וכמו שאמר המשורר "לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח..לפעמים אני כועס ולפעמים אוהב – אבל אני תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני". ועכשיו לעבודה.
מוזמנים ביום ג'
חיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה