גם הפעם נגע ביסוד עמוק וקצר מעולה מהפרשה.
מדוע לא חפצו המרגלים להכנס לא"י, לכאורה זו המטרה ולשם יש להגיע?
הפסוק מתאר את ימי המדבר כמשולים לתקופת האירוסין בין בני זוג, בהם קיים חיזור ההדי ומשיכה גדולה עד מאד "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרוע".
המדרש גם הוא מתאר את ימי המדבר כימים נפלאים הדומים לעונג של העובר במעי אימו. אוכל הם קיבלו את המן בו טעמו כל טעם. הם לא זקנו, בגדיהם לא בלו, כל העם מכונס יחדיו, השכינה שורה עימהם, ענני הכבוד היו סוככים עליהם מפני מפגעי הטבע. מציאות מושלמת.
מושלמת מדי.
בדיוק כמו עובר שעליו לצאת ממעי אימו, כך היה על בני ישראל לצאת מהאינפנטיליות של המדבר אל החירות הקשה בארץ.
הפחד של המרגלים הוא הפחד מפני ההתמודדות והנפילות שיבואו.
מלמד אונו הרב קוק בספרו אורות התשובה עיקרון עצום - בשורה אחת:
ביטול עצם טבעיותם של החיים, כדי שיהיה אדם בלתי חוטא - זהו עצמו החטא היותר גדול.
החטא היותר גדול הוא לא לחיות את החיים במלואם. לחשוב שכדי שלא אחטא לא אעשה משהו - זו בעייה חמורה יותר מאשר לעשות ולחטוא.
מי שלא עושה לא נכשל. אסור לא להתמודד.
כמה פעמים עמדנו לפני החלטה ולא לקחנו אותה מחשש שמא... ניכשל.
אתם לקראת שנה חדשה. שאלות רבות בפתח.
האם להתגייס ל... האם להציע את עצמי ל... האם להגיד ש... באין ספור דוגמאות.
להוסיף אומץ. לא לפספס כמו המרגלים. להיכנס לארץ - להיוולד!
מזל טוב על הלידה
שבת שלום
חיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה