בפרק ה אומרת התורה כי אדם שחטא (ומעל מעל=גזילה) צריך להתוודות "והתוודו, את-חטאתם אשר עשו".
הרמב"ם בפרק הראשון של הלכות תשובה מביא פסוק זה כמקור למצוות הוידוי.
כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה--אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה--כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא: שנאמר "איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם . . . והתוודו, את חטאתם אשר עשו" זה וידוי דברים. ווידוי זה מצות עשה.
מהו וידוי ומה מטרתו?
ראשית חשוב לציין שהוידוי הוא בין האדם לאלוקים. רק כאשר ישנה חשיבות לפרסם את הוידוי (חטא מפורסם או חטא שבין אדם לחבירו) עושים זאת בגלוי. ווידוי הוא בצנעה.
שנית: הוידוי הוא רק השלב הראשון של הכרת החטא, ההודאה ש"אני הוא החוטא", לקיחת האחריות האישית על מעשי ועל ההשלכות שלהן. ווידוי שהוא לא חלק מתהליך שלם לא רק שלא מועיל (כלפי האדם עצמו, וכלפי רבש"ע) אלא שהנביאים מעידים על שנאת הקב"ה אנשים שכאלה.
הבעש"ט מבאר כי עניין הוידוי לא קיים רק ביחס לחטאים ולתהליך התשובה, אלא חלק מהתנהלות כללית של האדם ביחסו לסביבה, במיוחד במקומות שבהם האדם אמור לחוש בגאווה
פעם אחת בא הבעש"ט למקום אחד, ועשו לו כבוד גדול, ואמר להם הבעש"ט, תדעו כי כשמכבדים לאחד, מפשפשים במעשיו בעולם העליון, אם הוא ראוי לאותו כבוד, ולכאורה עושים לו רעה המכבדים אותו. אך באמת מי שנתן לו ה' יתברך חכמה בלבו, מיד כשמכבדים אותו מהרהר בתשובה, ומפשפש בעצמו במעשיו, וממילא עושים לו טובה המכבדים אותו, שהביאו אותו לידי תשובה
הכבוד שניתן לאדם, לא ניתן לו בחינם, עליו להצדיק אותו – זו לא מתנה אלא משימה. וכיוון שבאמת האדם לא ראוי לכבוד שניתן לו, הרי שבזמן שמכבדים אדם, עליו להמתמלא בצורך להתחזק ולממש את הפוצניאל שטמון בו, כפי שבא לידי ביטוי בכבוד שאחרים מעניקים לו, למרות שכרגע בתפיסתו של האדם את עצמו, הוא אינו ראוי לכך.
האדם צריך להיות בתהליך פנימי של בירור עד כמה יש לפניו דרך ארוכה של תיקון והתעלות, שהוידוי והחשיפה של המצב המצוי לעומת המצב הרצוי, היא רק השלב הראשון בו.
[נעיר, שכמובן וזו דרכו של האדם כלפי עצמו, אך עלינו כחברה/כמחנכים לנסות ולהאיר בדיוק את אותם חלקים שלעיתים האדם בעצמו לא מודע לייחודיות שבהם. וכך, כמאמר חז"ל "כל הבורח מן הגדולה – גדולה רודפת אחריו]
שבת שלום וחודש טוב
חיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה