יום שישי, 7 בפברואר 2014

לפרשת תצווה - להאיר את עצמי

http://srv1.jpg.co.il/4/514a01cf4625d.jpg"בובר פינת ר' נחמן" –לפרשת תצווה
להאיר את עצמי

שבת שלום מכינאים.
הרבה זמן לא נפגשנו ואני מקווה שאתם מתפתחים ומנצלים את הזמן. זה זמן של שבועות אמצע במכינות, עוד חצי שנה כבר לא תהיו במכינה ולכן זה זמן מעולה לבדיקה עצמית.
שנת המכינה היא "אקס-זמן" הוא ייחודי ולא חוזר על עצמו; האם עשיתי את השינוי שרציתי? האם אני לומד מספיק? האם שיפרתי את המיומנויות החברתיות שלי? ואת מיומנויות ההנהגה שלי? האם התפתחתי מספיק? נצלו את הזמן!!!
בפרשת השבוע שלנו, פרשת תצווה, ממשיך המקרא ומתאר את הצווים השונים בבנית המשכן. המשכן הוא "המקום הקדוש" הנבדל, האחר, זה מאפשר מציאות חיים אחרת - של השראה ורוח.
בפתיחת הפרשה מצווים בני ישראל על הדלקת המנורה במשכן
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"
המדרש מביא דעות שונות בקשר שבין השמן לבין עם ישראל: לא מתערבבים, תמיד צפים למעלה, אך הדעה האחרונה מחברת הכל יחד: כשם שהשמן מאיר כך ישראל מאירים.   
כדרכה של החסידות, משמעות הזית הותמרה לאדם. וגם האדם עצמו הוא ייחודי ומאיר. אבל הוסיפו בחסידות ודרשו, שהגילוי הזה, של הייחודיות וההארה שלו מתגלה דווקא דרך "כתית" דווקא אז יש הארה.
מה המשמעות המעשית של "כתית למאור"? החיים צופנים בחובם תהליכים מורכבים וארוכים, לא כולם נעימים ולא כולם בשליטתי. הפרשנות לעומת זאת, בהחלט נתונה לשליטתי. אני צריך לבחור לראות את עצמי ואת מה שקורא לי כהזדמנות לצמיחה, כמקרה מזמן אותי ללמוד ממנו משהו, ואולי הדבר החשוב מכל זה לזכור שאני ייחודי ומסוגל להאיר.
היום קוראים לזה פסיכולוגיה חיובית, לפני מאתיים שנה קראו לזה "כתית למאור".
שבת שלום

חיים
לתובנות הארות והערות
thrakover@gmail.com


הרצאה מרתקת על אילך אנחנו תופסים דברים
TED דניאל כהנמן: מה אנחנו חושבים על מה שעברנו

יום חמישי, 30 בינואר 2014

פרשת תרומה - להיות משכן אלוקי



 בובר פינת ר' נחמן  - לפרשת תרומה


להיות משכן אלוקי

פרשת השבוע פרשת תרומה פותחת את פרשיות המשכן. המשכן הוא מקום המיוחד להשראת השכינה.
אני רוצה להמחיש זאת באמצעות דבריו של המאמן (קווצ'ר) רובין שארמה בספרו "גלה את ייעודך" הוא מדריך לקחת חמש התחייבויות יומיומיות כשאחת מהן היא:
הקדישו את שישים הדקות הראשונות שלכם ביום "לשעה הקדושה" שלכם . זהו זמן קדוש שבו תעשו את העבודה הפנימית שלכם (תפילה, מדיטציה, כתיבת יומן, קריאה בספרות החכמה, הרהור במצבם של חייכם) שתסייע בידכם לחיות את החיים הנעלים שלכם   

היכולת לבחור זמן, לייחד אותו כ"מטא-זמן", מסייעת שהיום הקרוב יהיה יפה ושונה, ובעיקר נתון יותר לבחירתך. האם הזמן הזה שונה? כן ולא. הוא שונה כיוון שאדם החליט שהוא שונה. ויחד עם זאת כנראה שיש משהו אינהרנטי דווקא בתחילת היום-דהיינו משהו שלא נתון להחלטת האדם.

הדברים הם כך, לא רק בזמן, כפי שמציע שארמה, אלא גם במקום. בני ישראל צריכים להקים "מטא-מרחב", מקום שבו השכינה תשרה, מקום שיהיה מקור השפע וברכה לכל העולם.

החסידות מלמדת אותנו שהמקום הזה הוא נפש האדם. לומדים זאת מהפסוק "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" לא בתוכו (במשכן), אלא בתוכם- בתוך כל אחד ואחד.

האם יש כזה מקום מיוחד בתוכי? כן ולא. אם לא ארצה להאמין בו, כנראה שלא אוכל למצוא הוכחות לקיומה של הנשמה. אבל אם אאמין, אז היכולת לחוש את השפע האי סופי והייחודיות שבי, מעוררת ומעודדת. ובנוסף, כנראה שיש משהו אינהרנטי בבחירה שדווקא הנשמה היא מקור הכוחות וגילוי האל.

"איפה נמצא האלוקים"? שאלו את התלמידים הרבי מקוצ'ק. ענה להם: "בכל מקום שתפתחו לו את הדלת שם תמצאו אותו"

האם אצליח היום לפתוח את הדלת, האם אצליח היום לבנות בתוכי את המשכן?
פרשת השבוע קוראת לי לנסות. ואני מאמין!

   



לפרשת משפטים - להיות עבד

בובר פינת ר' נחמן" –לפרשת משפטים
להיות עבד



שבת שלום מכינאים יקרים

השבוע לא נפגשנו, אני מקווה שהסדנאות עוברות עליכם בטוב, ושאתם גדלים ומתפתחים.
אני רוצה לכתוב משהו לא פופולארי –בשבח העבדות. משהו שיושב על מערבולת אמוציונאלית.

פרשת השבוע – פרשת משפטים, שעמוסה בדינים, פותחת בדיני עבד. בדרך כלל  הייתי כותב על הרוע שבעבדות, על העוול שהיא יוצרת, על הניכור והפילוג בחברה, על רמיסת כבוד האדם ועוד ועוד. ועד כמה היהדות מסנה ליצור לעבד תנאים נאותים וכו' ואכן כבר נכתב רבות בדבר.

אבל אני רואה לנכון להראות צד קצת אחר של העבדות, צד שמבחין מה העולם המודרני הפסיד כאשר תודעת העבד פסה מהעולם. 


העולם המודרני ביקש להשתחרר מהתלות שלו בטבע - להיות אדון לעצמו-לא עבד. הוא ייצר מכונות שמסוגלות לעשות דברים טוב יותר ומהר יותר ממנו עצמו, ובכך בעצם הקים גולם שקם על יוצרו. האדם המודרני שחרת על דגלו חופש ייצר שני סוגים של עבדים, את עבדי כלוב הזהב של ההיטק-כתוצאה מהטכנולוגיה, ואת עבדי סדנאות היזע באסיה -כתוצאה מהגלובליזציה (ומי שלא קרא חלקים מהספר NO LOGO  שילך לקרוא).
ונדמה שרוב העולם, תקוע בעבדות מזן כלשהוא. עבדים למירוץ של הזמן. עבדים להספיק. עבדים להמצאות ולשכלולים. עבדים למותגים. עבדים לפייסבק וללוצאפ. העבדות סביבנו ובתוכנו, בלי ששמנו לב. מכורים לעולם המודרני על כל השכלולים וההמצאות והנוחות שהוא מספק, חיים כמעט בלי תחום בחירה לאדם - עבדים.

ואני רוצה לדבר בשבח העבדות
מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו, חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים וחיה.
אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך?
אמר לה, לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך. (בבלי ברכות לד ע"ב)
כוחו של  ר' חנינא בן דוסא, מגיע דווקא בשל היותו בעמדת עבד. במה שונה העבד? אין לו אגו, אינטרס  ונגיעות אישיות כאשר הוא מבקש משהו. הוא יכול להיכנס ולצאת מהמלך מתי שרוצה, ולכן ממילא גם בקשותיו נשמעות ומתקבלות.
האדם המודרני עסוק בעצמו, בפיתוח העצמי ועוד ועוד, ויש לכך מחירים לא פשוטים, מיסמוס ערך המשפחה, ערך הסולדריות והציונות כדוגמאות. כאשר אני במרכז האחרים ממילא נדחים לצדדים. אני עבד לאגו שלי.
אך העבד חופשי מעצמו . העבד יודע שרק אם ורק לאחר שיעשה את הדברים כראוי, הוא יכול לנוח.  

משפחה שלמה נהרגה בגלל פחית. בית שלם, ילדים קטנים תמימים מתו מוות אכזרי במיטתם. הראש הקטן הוא התנועה הנפשית של הבטוח בעצמו "יהיה בסדר", חשב לעצמו המדביר. זהו האסון של העולם המודרני הדואג לעצמו.  
התנועה של העבד היא התנועה הדואגת לאחר, היא תנועה שמוכנה לעבוד קשה כדי שלאחר יהיה טוב יותר. העבד המשודרג עליו אני מדבר הוא ה"פראייר", זה שנכנס מתחת לאלונקה, זה שמתנדב, זה שנותן לחבר חלק מהאוכל כדי לשמח אותו, לוח טרמפיסטים,מזמין אורחים שלא לדבר על, מתגייס, משלם מיסים)   
שנהיה קצת יותר עבדים. ושנדאג שלא יקרו אסונות.

שבת שלום
חיים
לתובנות הערות והארות 
t 

יום ראשון, 12 בינואר 2014

לצמוח מהשורש - לטו בשבט-בקצרה

מכינאי רבין וחנתון
ט"ו שמח

כך כותב ר' נחמן במעשה משבעה קבצנים

"מעשה בחכם אחד, שקודם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצווה אותם להשקות אילנות. יש לכם רשות לעסוק בשאר פרנסות, אבל בזה תשתדלו: להשקות אילנות"

מהם האילנות? וןמדוע זה כה חשוב להשקות אילנות
נסביר זאת עפ"י המהר"ל

והנה האדם עץ הפוך כי שרשו למעלה, ובארנו זה במקום אחר כי השורש של אדם הוא למעלה. כי השכל של אדם שהוא בראשו נטוע בשמים, כי האדם יש לו דביקות למעלה. ולפיכך כמו ששורש האילן בארץ שהוא יוצא מן הארץ, כן שורש אילן זה הוא האדם מלמעלה ממקום שיצא.

אם כן, השקיית האילנות היא בעצם החיבור לחיות האישית-רוחנית.
לכל אחד יש סוג של צינור רוחני - אלו השורשים הרוחניים של האדם.

אבא לפני מותו מצווה את הדבר החשוב: אל תשכחו להתחבר לעצמכם, לשורש החיות שלכם.
השאלה החשובה היא לא "מה תעשו" אתם יכולים לעסוק בכל מקצוע: נגר עו"ד רופא, מה משחשוב זה "איך תעשו"

שתהיה לכולנו שנה של צמיחה

חיים








יום שלישי, 7 בינואר 2014

דרך המדבר - חסידות לפרשת בשלח - פרשת השבוע



                                  "בובר פינת ר' נחמן" –לפרשת בשלח
דרך המדבר
 מכינאי מכינת רבין וחנתון שבוע טוב

פרשת השבוע מתארת את יציאת בני ישראל מארץ מצרים. ישנן שתי דרכים לארץ ישראל: דרך המדבר הארוכה ודרך שפת הים- הדרך הצרה יותר. הדרך הקצרה היא היפה יותר. הספַר שבין חום החול לכחול הים, לחש הגלים, השקיעות בגוונים השונים, האופק הנמתח עד הקצה. אין תמונה יפה מזו, ואין דרך יפה שכזו. זה מקום המגורים של העם היושב בארץ, השער לפרנסת הים, זה המקום הרגיש. וישנה דרך המדבר, המקום השומם בלי האנשים, בלי הצמחים, עם מעט חיות, עם הנוף החד-גוני בצבעי חום. ומסתבר כי דווקא דרך זו היא הדרך הנכונה.דווקא הדרך הארוכה היא הדרך הנכונה. לעומת זאת הדרך הקצרה, דרך הים,  היא המסוכנת. שלא עפ"י ההגיון בני ישראל לא הולכים בדרך הקצרה " דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" כיוון שהעם לא חזק מספיק " פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה".

החסידות כדרכה פעמים רבות, רואה את פרשת השבוע כראי לנפש האדם. היציאה מארץ מצרים היא היציאה מהמיצרים, מהמקום הלחוץ התקוע שבו אני עֶבֶד (לאחרים, לחברה, להרגלים שלי, לעבודה, לשגרה וכולי וכדומה). אומר הבעל-שם-טוב "כי מן הדרך הזה שהיא אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שהם הקליפות - גם כן ניזונין החיצונים, ועל כן וְלֹא נָחָם דרך ההוא - כִּי קָרוֹב הוּא". הדרך הקרובה, היפה, היא הדרך המוכרת. זה יתרונה אבל זה גם חסרונה. לעיתים כדי לצאת לחירות אמיתית, צריך למצוא דרך חדשה, דרך שנדמה שאחרים לא הלכו בה, או לפחות אני עלול ללכת בה לאיבוד. וזה הסיכוי שבה. פעמים ששינוי אמיתי דורש ניתוק מהעולם הקודם, כדי שלא אוכל לשוב למיצרים שלי, שאני כה רגיל אליהם.

שתהיה לכולנו ברכת הדרך

שבת שלום
חיים





,. 

אני נשאר אני - חסידות לפרשת תולדות - פרשת השבוע

"בובר פינת רבי נחמן" - סיפורים ותובנות חסידיות על החיים הישראלים.
אבל אני תמיד נשאר אני
לפרשת תולדות



אבל אני תמיד נשאר אני
לפרשת תולדותתמונה מוטבעת 1

מכינאי מכינת רבין ומכינת חנתון שלום

בלימוד השבוע ראינו את אחד העקרונות המרכזיים בחסידות, האומר שכל מה שכתוב בתורה צריך להיות רלוונטי להיום, לחיים שלנו. שהתורה מדברת על דמויות שהם "אכיטיפים" או ייצוגיים פנימיים שנמצאים בנפש האדם. ממילא לימוד התורה הופך להיות קריאה פסיכולוגסטית של התורה. נדגים זאת שוב מתוך פרשת השבוע.
כולנו מרגישים את המבט התקוע. לעשות או לא לעשות. אני יודע מה אני רוצה, ואני יודע מה טוב לי, ושני הקולות הללו מתגעשים בקרבי ומבקשים שאחליט. יש בי קול שמושך אותי למעלה, אל הטוב, אל עשיית טוב, לחיבור לערכים, ל"אבנים הגדולות" של חיי ושל מעגלי השייכות שלי. אבל יש לי גם קול שקורא לי למטה. הוא מגיע בעיקר בזמני עכב"ר (עייף כועס בודד רעב),ואז מגיעות ההתנהגויות שאני שונא לעשות. (השלם את החסר "כשאני במצב עכב"ר אני...."). לשני הקולות הללו קורא רש"ז מלאדי בספר התניא "נפש אלוקית" ו"נפש בהמית". אם נודה על האמת השמות די מובנים, קול פנימי אחד קורא לי להתבהם, להבוסס, לנצנץ, לשקוע, להימשך למטה. הקול השני הוא קולו של המוסר, החינוך, הערכים שגדלתי עליהם, הרוח של החיים (בשפה הדתית=אלוקות). שני הקולות הפנימיים הללו מיוצגים על-פי החסידות אצל רבקה בשעת הריונה
וַתַּהַר רִבְקָה .., וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? .. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ: (כה, כא-כג(
רבקה, כמו כל אחד מאיתנו, נושאת את שני הקולות, והפיצול הזה כמעט ומעביר אותה על דעתה. ואז מתגלה לה המציאות, יש בך שני קולות. קבלי זאת.
בשונה מהרמב"ם, גדול הוגי הדעות היהודי, שהלך בגישת אריסטו, שטען ש"נפש האדם אחת היא", טוענת החסידות ש לכל איש... אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות... שהן שתי נפשות: נפש אחת מצד הקליפה... ונפש השנית...היא חלק אלוה ממעל ממש.
מהו המענה שמקבלת רבקה?
המודעות.
אנחנו שואפים להרמוניה, להיות תמיד טובים, לא ליפול, תמיד לתרום, תמיד להיות חלק מהקבוצה, תמיד לחשוב גדול, תמיד להוביל ולהנהיג, וכשזה לא מתרחש מתערערת בנו האמונה בטוב שיש בנו. פעם אחת פצפונת של "קטנות" כזו, גורמת לנו לשכוח את כל הטוב שעשינו.
זה הלימוד מרבקה. הידיעה שיש בה שני כוחות, מרגיעה את רבקה ויכולה להרגיע כל אחד (וכמובן שזה בלי קשר לנסיון לצמצם את הפער בין שני הקולות). יש בי שני קולות; קולו של יעקב וקולו של עשיו, קול הנפש האלוקית וקול הנפש הבהמית, קולו של האיד וקולו של הסופר אגו. שניהם משמעים את קולם, ועלי להקשיב לשניהם ולתת לשניהם מקום.
הקבלה העצמית, היכולת להכיל את שני הצדדים שקיימים בתוך כל אחד, היא אחד הלימודים החשובים שניתן ללמוד היום מהתורה עתיקה. וכמו שאמר המשורר "לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח..לפעמים אני כועס ולפעמים אוהב – אבל אני תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני". ועכשיו לעבודה.
מוזמנים ביום ג'
חיים



לגלות בעצמי - האוצר מתחת לגשר - לפרשת ויצא

"בובר פינת ר' נחמן" - סיפורים ותובנות חסידיות על החיים הישראלים.
האוצר מתחת לגשר
 לגלות בעצמי – לפרשת ויצא


סוף שבוע טוב מכינאים יקרים

בפרשת השבוע, פרשת ויצא, למדנו על חלום יעקב. לחלומות מקום של כבוד בחשיבה היהודית "חלום – אחד משישים בנבואה". החלום הוא האפשרות להרפות מהאחיזה שלנו במציאות הנראית, ולהפליג על כנפי הדמיון למחוזות קיימים, לא מודעים. בדרך כלל אנחנו מנסים לשפר את עצמנו, את החיים שלנו, באמצעות השכל – לכן אנחנו לומדים כל החיים, אבל מסתבר שיש רבדים נוספים וממדים נוספים של קיום שאנחנו לא מבחינים בהם בחיי היום-יום השכלי.
יש החלטות שכליות, ויש החלטות שבאות ממקום אחר
 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל... וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.
מה קורה ליעקב? מה הבכי הזה? מאיפה הוא ידע שזו אשתו?
ההחלטה של יעקב לא באה, בדיוק כמו הבכי, מהחלטה שכלית. יעקב הקשיב לקולות הפנמיים שבתוכו, לאותה תחושה שזר לעולם לא יוכל להבין ולשפוט, בחסידות היא נקראת "בינת הלב". זה לא רגש סנטימנטלי חולף, ולא חשיבה רציונאלית – בינת הלב. הלב מבין, הלב יודע.
לעיתים אנחנו הולכים רחוק, מחפשים תשובות, אבל רוב התשובות לשאלות החשובות בחיים נמצאות בתוכנו, כמו אותו משל על "האוצר מתחת לגשר"

אוצר מתחת לגשר (גירסת פשיסחא)
היה מרגלא בפומיה [דבר זה היה רגיל בפיו של]  הרב הקדוש  ר' חנוך העניך מאלכסנדר ז"ל, לומר בשם רבו הרב הקדוש הרבי ר' שמחה בונים ז"ל שאמר: אשר כל אברך בנוסעו פעם הראשון אל הצדיק, ולהסתופף בצל החסידים, צריך לידע המעשה מרבי אייזיק  מקרקוב, שבנה הבית הכנסת בקרקוב הנקרא בית הכנסת של ר' אייזיק  וזהו: 
    כי הר' אייזיק בן ר' יעקעליס חלם כמה פעמים שיסע לפראג, ושם סמוך לחצר המלך תחת הגשר יחפור בארץ וימצא אוצר גדול ויתעשר. הוא נסע לפראג ובבואו שמה הלך אל הגשר אשר אצל חצר המלך, אבל שם עמדו אנשי חיל ההולכים על המשמר לילה כיום, והיה ירא לחפור בארץ ולחפש במטמונים, אבל מרוב צערו כי עמל כל כך בדרך רחוקה, ועתה ישוב לביתו בחוסר כל, היה הולך כל היום סמוך לגשר אנה ואנה, תפוש במחשבותיו וכשחשכה הלך אל האכסניה לנוח, וביום השני וכן ביום השלישי שוב בא בבוקר בבוקר אל המקום הזה, וטייל שם כל היום, ולפנות ערב הלך לאכסניה. השר העומד שם בראש אנשי חיל שומרי ראש המלך, בראותו יום יום כי איש יהודי הולך שחוח ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון, סובב סובב אצל הגשר כל הימים, קראו אליו ושאלו בדברים רכים: "מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה". סיפר לו כל הענין כי כמה לילות רצופים חלם כי כאן טמון אוצר גדול, ולמטרה זאת בא לפראג ברוב עמל וטורח. אז פתח השר את פיו שחוק ואמר לו: "האם היה כדאי שתיסע דרך רחוקה כל כך על ידי חלום, מי זה אשר יאמין לחלומות ?! הלוא גם אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קרקוב ושם נמצא אחד הנקרא בשמו אייזיק בן ר' יעקעליס, ואם אחפור שם בבית היהודי אייזיק בן ר' יעקעליס  תחת התנור וכיריים אז אמצא אוצר גדול, אבל האם אתן אמונה בחלומות אשר שווא ידברו?! ולנסוע בשביל זה לקרקוב?! ואתה עשית שטות כזה לבא לכאן?!".  ויהי כשמוע רבי אייזיק בן ר' יעקעליס דברי השר הבין כי עיקר ביאתו לכאן היה למען ישמע דברים אלו ושידע כי האוצר נמצא לא כאן רק בביתו וכי עליו לחפור ולבקש במטמונים בביתו ושם ימצא האוצר. חזר ונסע לביתו וחיפש ומצא בביתו תחת התנור וכיריים את האוצר ונתעשר, ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם בית הכנסת של ר' אייזיק בן ר' יעקעליס.
            כן הדבר כל אברך צריך לידע כי על ידי בואו אל הצדיק והרבי, נתוודע לו שהאוצר אין לו לחפש אצל הרבי רק בביתו, ויהי בנוסעו לביתו שם יחפש ויחפור עד מקום שידו מגעת, ויגעת ומצאת תאמין כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, אצלו ממש והבן.
  
רוב האוצרות נמצאים בתוכנו. האם נעיז להקשיב לאותם חלומות שמורים, לאותם " קולות וזיכרונות מראות רבים שכבר שכחנו ספרי פלאים ומנגינות".
הלוואי ונצליח, לגלות – בעצמינו.

שבת שלום
חיים